אבא, תן לי לשמוע את הקול שלך

הילד שמתרחק מאהבה

האם שמעת פעם על ניכור הורי? האם עצרת לחשוב על הילד הזה, שגדל יום אחר יום, שעה אחר שעה, בלי קשר עם אבא או עם אמא?

ילד שיש לו אבא שאוהב אותו יותר מכל, אבא שהרצון העמוק שלו הוא לשאול: מה אני יכול לעשות כדי שהבן שלי יהיה מאושר? או ילד שיש לו אמא שכל מה שהיא רוצה הוא לחבק אותו, לתת לו אהבה ולהיות שם בשבילו.

אבל במקום לשמוע את קולה של האהבה, הילד שומע שוב ושוב קולות אחרים: אבא לא טוב. אבא רוצה לעשות לך רע. אבא משוגע, הוא לא דואג לך. הדבר האחרון שכדאי לך הוא להיות איתו בקשר. או: אמא לא יודעת לגדל אותך. אמא לא ראויה לאמון שלך.

עם הזמן, הקולות האלה עלולים להפוך לקול שהילד נושא בתוכו. הוא מתרחק, נסגר, ולפעמים מרגיש לבד — בלי לדעת שיש מי שמחכה לו באהבה גדולה.

חשוב להבחין: לא כל נתק בין הורה לילד הוא ניכור הורי. יש מצבים שבהם ריחוק או פיקוח נדרשים כדי להגן על הילד מפגיעה. הדברים כאן עוסקים בכאב של קשר אוהב שנחסם, ולא בקביעה על משפחה מסוימת.

ההורה שנשאר עם הגעגוע

ואולי חשבת גם על הצד השני: על האבא או האמא שבוכים בימים ובלילות, בשעות שאין בהן מנוחה. מתגעגעים לבן או לבת שלהם, וחלק מהלב שלהם נשאר קרוע.

אני רק רוצה לפגוש את הילד שלי. למה אני צריך אישורים מיוחדים? למה המפגש מתקיים רק לזמן קצר, ולפעמים בנוכחות אנשים אחרים? מי יראה את הלב שלי, את החלק שבי שרוצה רק לאהוב, לתת, להעניק ולחבק?

וגם כשהמפגש כבר מתאפשר, עולה כאב נוסף: למה כשאני רואה את הילד שלי, אני מרגיש שהלב שלו נסגר מולי? איך אוכל להראות לו שאני אבא טוב, שאני אמא אוהבת, אחרי כל כך הרבה שנים שבהן שמע עליי דברים אחרים?

איך אפשר להגיע אל ילד שמרגיש לבד, כשבאותו הזמן ממש יש הורה שפשוט מחכה לו?

הקולות שמרחיקים אותנו מאבא

מתוך הכאב הזה עולה בי מחשבה על ניכור אחר — לא כאבחנה, אלא כמשל על הקשר שלנו עם אבינו שבשמיים. במובן הזה, נדמה לי שרבים מאיתנו מכירים משהו מן הכאב הזה: להיות ילדים אהובים, ובכל זאת להרגיש רחוקים מאבא.

אבא הכי טוב, הכי יקר והכי אוהב. אבא שאינו מפסיק לתת ולהעניק, ורק מחכה שנפתח את הלב ונאמר: אבא, אני כבר לא רוצה להאמין לכל מה שסיפרו לי עליך.

סיפרו לי שאתה מחפש אותי בפינה. שאתה אף פעם לא מרוצה. ששום דבר שאני עושה לא מספיק לך. שאתה עומד מולי בפנים חמוצות ושואל שוב ושוב: נו, למה? למה לא עשית יותר? למה לא הצלחת?

ואני שומע את הקולות האלה, עד שהם נעשים ההרגשה שלי. אני מפחד, נסגר, מרגיש שאין ערך לשום דבר שאני עושה — ושוכח שיש אבא שמחכה לי.

עד מתי? עד מתי אמשיך להקשיב לכל הקולות, ולא לקול שלך?

לשמוע שוב את קול האהבה

אבא, תן לי לשמוע מי אתה באמת. תן לי להקשיב לך, ולדברי הצדיקים שהצליחו להשתחרר מן הקולות המרחיקים ולגלות את אהבתך.

מספיק סבלתי מן ההרגשה שאני לבד, דווקא כשהכי לא הייתי לבד. מספיק הרגשתי דחוי, כשהייתי ילד אהוב. מספיק חייתי בחרדה מכל דבר שזז, כי לא האמנתי שאתה רואה אותי באהבה.

תן לי לשמוע את הקול האמיתי שלך: הקול שאומר שאתה אוהב. שאתה ״לא הביט אָוֶן ביעקב״. שבראת את העולם כדי לגלות את רחמנותך. שאתה שמח בי ומתפאר בכל נקודה טובה, בכל מעשה קטן שאני מצליח לעשות.

אבא, די לניכור שהרחיק אותי ממך. אני רוצה להקשיב לך — לא לקולות שאומרים שאין לי ערך, ולא להרגשה שלעולם לא אהיה מספיק.

אבא, אסוף אותי

ובוא נחשוב לרגע גם על אבינו, אב הרחמן, שרק מחכה שנרים אליו עיניים ונאמר: אבא, גם אחרי מיליון קולות ומיליון הרגשות, גם כשהעולם מצייר אותך אחרת — אני רוצה להאמין לך.

להאמין שאתה ״אל רחום וחנון, ארך אפיים ורב חסד ואמת. נוצר חסד לאלפים, נושא עוון ופשע וחטאה ונקה״.

אבא, תגאל אותי מן הקולות האלה. לפעמים הם חזקים ממני. קח אותי תחת חסותך, אל תשאיר אותי לבד בתוך הרעש. תן לי להרגיש שאני הבן שלך, שיש לי מקום אצלך, שאינני צריך לשכנע אותך לאהוב אותי.

אנא, אבא — אסוף אותי. אסוף אותי אליך.